סיפור יציאת מצרים הוא אחד הסיפורים המרתקים ביותר של עם ישראל. למעשה – זה הסיפור שהתחיל את ההיסטוריה של עם ישראל... אלו היו הרגעים בהם הפכנו לעם. אז מה בדיוק קרה שם? אנו מביאים לכם את הסיפור בקצרה:

יורדים למצרים

יעקב אבינו וילדיו יורדים למצרים כדי להיות קרובים ליוסף; יוסף היה משנה לפרעה מלך מצרים, ובחכמתו ושנינותו הציל את העם המצרי ואת העמים השכנים ממוות ברעב. יעקב ובניו מתיישבים בארץ גושן, גדלו ושֹגשֹגו.

כל עוד יעקב ובניו היו בחיים, בני ישראל זכו לכבוד והערכה, אך לאחר פטירתם "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף". חלק מהפרשנים טוענים שפירוש הפסוק הוא: שהמלך עשה עצמו כאילו הוא לא מכיר את יוסף. "ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. הבה נתחכמה לו פן ירבה" (שמות א', ח-י).

השעבוד

המצרים החליטו שהפתרון הטוב ביותר ל"בעיה היהודית" יהיה שעבוד. היהודים נאלצו לעבוד עבודת פרך, לבנות ערים ובתי אוצר לפרעה, אך בכל זאת המשיכו להתרבות, ולפרעה היה נראה שהם מתרבים בקצב מפחיד. כדי לעצור זאת, מזמן פרעה אליו את המיילדות העבריות, שפרה ופועה, ומצווה עליהן להרוג כל תינוק זכר שנולד. בכך הוא בטוח שישים קץ להתפשטותו של הגזע היהודי. כאשר המיילדות מזלזלות בהוראתו, הוא מצווה עליהן להשליך ליאור כל זכר שנולד. האסטרולוגים של פרעה חוזים בכוכבים שמושיען של ישראל ימות במים, ולכן פרעה האמין שאם הוא ישליך למים כל תינוק זכר, הוא יבטיח כי מנהיג יהודי פוטנציאלי לעולם לא ישרוד.

לידתו של משה

יוכבד, אשתו של עמרם משבט לוי, יולדת בן. התינוק נולד בחודש השישי ולפיכך היא יכולה להחביאו למשך שלושה חודשים. כשחודשים אלו חולפים, היא בונה תיבה קטנה מזופתת (חסינה למים) ושמה את התינוק בתיבה, על גדות היאור. אחותו של התינוק, מרים, מסתתרת מאחורי שיח על מנת להשגיח על הילד.

בת פרעה מגיעה להתרחץ בנהר ורואה את התיבה. כאשר היא פותחת אותה היא רואה תינוק בוכה. היא מבינה שזהו תינוק יהודי ורחמיה נכמרים. היא מחליטה לקחת את התינוק לביתה, קוראת לו "משה" "כי מן המים משיתיהו" .

מרים ניגשת לנסיכה ומציעה למצוא מינקת לתינוק. כאשר בת פרעה מקבלת את הצעתה, מרים מביאה את יוכבד, אמו של משה, ובת פרעה שוכרת אותה על מנת להניק את התינוק ולטפל בו. כאשר משה גדל ומתבגר, הוא מוחזר לארמון, שם מגדלת אותו בת פרעה כאילו היה בנה.

משה מתמנה למנהיג

משה עוזב את הארמון כאיש צעיר ומגלה שבני עמו סובלים. הוא רואה איש מצרי מכה איש עברי והורג את המצרי. ביום המחרת הוא רואה שני יהודים נלחמים זה בזה. כאשר הוא מוכיח אותם ("רשע! למה תכה רעך?") הם מלשינים עליו לשלטונות, ומשה נאלץ לברוח למדיין. שם הוא מושיע את בנות יתרו, מתחתן עם אחת מהן, ציפורה, והופך לרועה צאנו של חמיו.

בינתיים, מצבם של בני ישראל במצרים נעשה גרוע מיום ליום "ותעל שוועתם אל האלהים מן העבודה".

בעת שרעה משה את צאן יתרו, הוא נתקל בסנה הבוער שבו מתגלה אליו השם ומורה לו ללכת אל פרעה ולדרוש ממנו: "שלח את עמי ויעבדוני". משה מציין כי הוא "ערל שפתיים" – מגמגם, וה' ממנה את אהרן אחיו לדוברו. במצרים, משה ואהרון אוספים את זקני העם כדי לספר להם שהגיע זמן הגאולה. העם מאמין להם; פרעה, לעומת זאת, מסרב לשחרר אותם ואף מגביר את סבלם של ישראל. הוא מגדיל את העול על עבדיו היהודים ומצווה על מנהלי העבודה להפסיק לספק להם תבן לעשיית הלבנים. עתה עליהם גם ללכת לאסוף תבן בעצמם ולהספיק להפיק את אותה כמות לבנים.

משה אינו יכול עוד לסבול את כאבם של בני עמו. הוא פונה לקב"ה ואומר: "מדוע הרעות לעם הזה?" השם מבטיח שהגאולה קרובה "עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו".

לאחר מכן מתגלה ה' אל משה. כשהוא משתמש בארבע לשונות של גאולה הוא מבטיח להוציא את בני ישראל ממצרים, לשחרר אותם מעבדותם, לגאול אותם, ולקחת אותם לו לעם הנבחר בהר סיני. לאחר מכן הוא יביא אותם אל הארץ המובטחת, אותה הבטיח לאבותינו למורשת עולם.

(אגב, הנה קישור לסיכום קצר ויפה על חייו של משה רבינו, המנהיג הגדול ביותר של עם ישראל)

עשר המכות

משה ואהרון חוזרים ובאים בפני פרעה כשהם דורשים ממנו בשם השם "שלח את עמי ויעבדוני במדבר". פרעה חוזר ומסרב. מקלו של אהרון הופך לנחש ובולע את מטות הקסמים של חרטומי מצרים.

פרעה עדיין מסרב לתת ליהודים ללכת. משה מזהיר אותו שה' ישמיד את מצרים. לבו של פרעה ממשיך להיות אטום. ה' מתחיל לשלוח סדרת מכות על המצרים. כשהוא מתייסר בכל מכה, מבטיח פרעה לשחרר את בני ישראל, אך מיד ברגע שהמכה מסתיימת הוא מתכחש להבטחתו.

המכות היו:

1) דם אהרון מכה ביאור והמים הופכים לדם;

2) צפרדע נחילי צפרדעים מציפים את מצרים

3) כינים ראשי המצרים מתמלאים כינים ושרצים. פרעה עדיין מתעקש.

4) ערוב המוני חיות פרא פולשות אל הערים;

5) דבר מגיפה קטלנית הורגת את כל חיות הבית;

6) שחין שלפוחיות מכאיבות מייסרות את המצרים;

7) ברד ברד מעורב באש יורד מן השמים ומחריב את כל היבול. עדיין "ויחזק לב פרעה ולא שילח את בני ישראל כאשר דיבר ה' ביד משה".

המצרים כבר סבלו יותר מדי. הם מתחננים לפרעה לשחרר את היהודים. כאשר משה בא אל פרעה ומזהיר אותו מפני המכה השמינית, פרעה אומר: רצונכם לעבוד את ה'? אתן רק לגברים ללכת ואילו הנשים והילדים ישארו במצרים. משה אומר: לא, כולנו צריכים ללכת, הגברים, הנשים והילדים, הצאן והבקר "בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו בצאננו ובבקרנו נלך כי חג ה' לנו". פרעה מסרב שוב, ואז מגיעות המכות השמינית והתשיעית.

8) ארבה נחילי ארבה משחיתים את כל היבול ואת כל הצמחיה; (הנה קישור למאמר מפורט על מכת ארבה)

9) חושך חשיכה עבה וממשית עוטפת את כל ארץ מצרים.

ה' מצווה על בני ישראל להביא קרבן פסח לה': יש לשחוט גדי או כבש ולהזות את דמו על המזוזות ומשקופי הדלתות בכל בית של בני ישראל, כדי שה' יפסח מעל בתים אלה כאשר הוא בא להרוג את בכורי מצרים. הבשר הצלוי של הקרבן צריך להיאכל באותו לילה יחד עם מצה ומרור (חזרת).

ואז מביא השם את המכה העשירית על מצרים.

10) בחצות הלילה, אור לט"ו בניסן באותה שנה, מומתים כל בכורי מצרים.

(אם כבר דיברנו על המכות, אנו ממליצים על המאמר "10 המכות, 10 דרכים שיהרסו לכם את החיים")

יציאת מצרים

מותם של בכורי מצרים שובר סוף-סוף את התנגדותו של פרעה, ולא רק שהוא מסכים אלא ממש מגרש את בני ישראל מארצו. אז הם עוזבים במהירות, לבצק שהכינו לדרך אין זמן לתפוח, וכל המזון שהם לוקחים עימם הוא ללא שאור. לפני שהם עוזבים הם שואלים מהמצרים זהב, כסף ופריטי לבוש.

בני ישראל מצווים לחגוג בכל שנה את היום בו יצאו ממצרים, על-ידי הסרת כל חמץ ושאור מבתיהם ורכושם במשך שבעה ימים, אכילת מצה, וסיפור נס יציאת מצרים לבניהם ולבנותיהם.

זמן קצר לאחר שפרעה הרשה לבני ישראל לעזוב את מצרים, הוא רודף אחריהם כדי להכריחם לחזור. העברים מוצאים עצמם לכודים בין צבאותיו של פרעה לבין הים הגדול. ה' אומר למשה להרים את מקלו מעל המים; הים נבקע לשניים ומאפשר לבני ישראל לעבור בתוכו בבטחה ולאחר מכן נסגר מעל המצרים הרודפים אותם. משה, בני ישראל, מרים הנביאה ונשי ישראל, שרים שיר הלל ותודה לה'.

(סרטון מומלץ לילדים: מה היה קורה אם היינו נשארים במצרים?)