הרי לכם תחום נוסף בו שורר הבדל גדול בין הערכים היהודיים לאלו החילוניים: החגים. החיים היהודיים והחיים ה"חילוניים" מורכבים שניהם מימי עבודה ומימי חופשה וחג. אך מעבר לקשר הסמנטי שבין השניים, מעט מאוד משותף לחגים היהודיים ולחגים החילוניים.

בלוח השנה האמריקני (וגם האירופאי, לעניין זה) ימי החופשה פזורים על פני השנה כולה כדי לתת מנוחה מעמל שגרת היומיום. למעשה, רוב האנשים עובדים למען החופשה: עבודתם אינה אלא אמצעי למטרה, והמטרה היא הרוגע וההנאה מן הימים בהם אין צורך ללכת למשרד. נכון הוא שהסיבה העיקרית לעבודה היא לייצר הכנסה כדי לשלם את התשלומים הבסיסיים ולשרוד כלכלית, אך החופשות למיניהם הם אלו הנותנים לאנשים את התמריץ הדרוש כדי להישאר שעות נוספות במקום עבודתם. ואם אתה לא וורקוהוליסט מושבע, הרי המשרד לא יהיה הדבר עליו תחשוב תוך כדי ישיבה במנגל המשפחתי, או תוך כדי צפיה בשקיעה מעל הים השקט או על מדרונות האלפים המושלגים. העבודה מיצתה את עצמה, כעת הגיע הזמן לקצור את פרות עמלנו!

אולם החגים היהודיים לא מצויים בלוח השנה היהודי כדי לספק חופשה משגרת החיים היהודיים. למעשה, החגים היהודיים מתאפיינים בהתעצמות של הפעילות הדתית דווקא – בשעות נוספות ב"משרד היהודי" (כלומר, בבית הכנסת), ובטקסים עונתיים רבים על פי מיטב המסורת. החגים משמשים למעשה כמגדלורים הפזורים על פני ימות השנה ושכל אחד מהם נועד להאיר את שאר "שנת העבודה" היהודית בגוון ייחודי של השראה ושל אור רוחני.

בקצרה: בעולם העסקי, אנשים עובדים כדי שיוכלו לצאת לחופשה. בעולם היהודי, אנו יוצאים לחופשה כדי שנוכל לעבוד!

הא-ל מעוניין יותר בימי העבודה השגרתיים שלנו מאשר בעיסוקינו שאינם קשורים לתכנית השגרתית. אנו יכולים להיות חסודים ויראי שמים כשאנו לובשים טלית, להתנועע בשעת תפילות החגים, לקרוא תיגר על מזג האוויר כדי לאכול בסוכה, או לרקוד בשמחת תורה – אבל האם זה אתה האמתי? השגרה היומיומית שלנו, היא היא שמשקפת נכוחה את מי שהננו, לא פרצי ההשראה הבודדים שלנו במהלך קדושת החגים.

ואלוקים רוצה כל כך להוות חלק מחיינו האמתיים – לא רק חלק מתכניות החגים שלנו. לכן הוא נותן לנו את החגים, בתקווה שבמהלך רגעי ההשראה הללו נרשה לו להיכנס ללבנו, ובתקווה שלא נסלק אותו בזמן טקס ההבדלה שאחרי החגים.

האם נעשה זאת?